כתבה משבועון 'בית משיח'

שבת יו"ד שבט ב-770. בתוך ההמולה הרבתית בזאל הגדול, בין אלפי האורחים, יושב לו מנחם, תלמיד ב'קבוצה', ותוהה בינו לבין עצמו על מצבו הלימודי. בישיבה גדולה חלם על היום שיגיע ל'קבוצה' וינצל כל רגע ללימוד התורה, כפי שהרבי רוצה. כעת הוא מרגיש שאינו מנצל מספיק את הרגעים הנעלים של השהייה בדל"ת אמות של הרבי מלך המשיח. הוא יושב כעת וחושב, מנסה להבין את שורש הבעייה.

לפתע מתיישב מולו הרב פנחס צבי מרגליות, מזה כמה שבועות שהוא חושב על הפוטנציאל המבוזבז של מנחם. הוא יודע שיש לו ראש טוב, שיכול להשקיע הרבה יותר, וגמר בלבו לעזור למנחם לעלות על דרך המלך. 'הוא חייב לשאוף הרבה יותר גבוה', חשב לעצמו. 'ברגע שיהיה לו יעד רציני, הוא ישקיע את כל כולו בלימוד'.

"מנחם, בוא נאמר 'לחיים'!", פתח הרב מרגליות בשיחה לבבית, שהחלה בדיבור כללי על יו"ד שבט, אך מהר מאוד עברה לשיחת נפש על מצבו של מנחם בלימודים. אחרי כמה אמירות 'לחיים' וקירוב הלבבות, זרק הרב מרגליות את ה'פצצה'. "מנחם, אתה צריך לצאת מההגבלות, ולקחת על עצמך יעד למודי של 'לכתחילה אריבער'. משהו כמו לסיים את כל מסכת שבת עד פורים!"…

מסכת שבת, למי שלא יודע, מכילה 156 דפי גמרא, כך שכדי לסיים את המסכת עד פורים, צריכים ללמוד 5 דפים ביום… מנחם לא שלל על הסף, והיה צריך עוד דחיפה קטנה.

כאשר הרב מרגליות שיתף אותו שגם הוא לוקח על עצמו החלטה למעלה מהרגיל בתחום הלימודי, מנחם אמר 'לחיים' בפעם הרביעית והאחרונה, וקיבל על עצמו את ההחלטה המאתגרת.

בימים הבאים מנחם ניצל כל דקה פנויה ללמוד. במוצאי חג הפורים הוא הגיע לביתו של הרב מרגליות, וערך 'סיום' על מסכת שבת. הוא עמד באתגר.

*

הרב חנוך כהן, ישב על מקומו מהורהר. לפני כמה דקות ניגש אליו אחד התלמידים ולחש לו שאחד מחברי החדר שלו צריך סיוע רוחני דחוף. 'נראה שמשהו לא טוב עובר עליו'… הרב חנוך שם לב לאחרונה שהנוכחות של התלמיד בירידה תלולה, והמידע שקיבל כעת הדליק אצלו כמה נורות אדומות. הוא חייב לשוחח בהקדם עם התלמיד, שנקרא לו 'יוסי' לצורך העניין.

תוך כדי שהוא מהרהר בדבר, עובר יוסי לידו, בהשגחה פרטית. 'היי יוסי', הוא פונה אליו בטבעיות. 'הרבה זמן לא דיברנו… אולי אתה מגיע בערב לומר שלום?'.

יוסי לא חשד בכלום, ובסדר חסידות סר לעבר שולחנו של הרב חנוך. אבל כאשר הרב חנוך החל לשאול 'מה שלומך?' ו'איך אתה מרגיש לאחרונה?', הוא נרתע: 'למה הרב שואל?'… הרב חנוך הרגיע אותו באומרו שכך הוא שואל את כולם, ואז יוסי אמר: למעשה אני רוצה לדבר עם הרב, אבל לא כאן בזאל, אלא בחוץ, שלא ישמעו. מכיוון שהיה קר, נכנסו השנים לרכבו של הרב חנוך. הם יצאו משם רק לאחר שלוש שעות של שיחה מלווה בפרצי בכי.

התברר, שבישיבה גדולה היה יוסי תלמיד למופת, כולל שמירת הסדרים בדיוק. כאן, בקבוצה, אירע לו כמה פעמים שהוא לא הצליח לקום בזמן לסדר חסידות. כשקם וראה את השעה 8:00, הוא הרגיש נורא, אבל במקום לקום מייד, הוא נשבר וחזר לישון… בקושי הגיע באמצע סדר נגלה… בלי לשים לב, הוא נכנס למעגל שלא נגמר, ובשלב מסויים הוא נכנס לסוג של דכאון על שכך עוברת לו שנת הקבוצה…

הרב חנוך הלך איתו צעד אחרי צעד, ובנה לו את הסולם המתאים ליציאה מה'בור' אליו נפל. הוא סיכם איתו שבשבוע הקרוב יגיע לסדר נגלה, ושבוע אחריו יגיע להתפלל במניין של הרבי, וכך התקדמו לאט לאט, עד שכעבור תקופה יוסי יכל לבוא בזמן לסדר חסידות. בסיום השנה הוא ניגש אל הרב חנוך ואמר: הרב, אתה הצלת אותי. אם לא הייתי מדבר איתך – לא יודע היכן הייתי היום…

*

"הסיפורים הללו", אומר הרב חיים מאיר זלמנוב, "הם רק שניים מתוך עשרות מקרים שמגיעים לפתחנו, ועוסקים במנעד  רחב מאוד של התמודדויות. מצד אחד, יש בחורים חסידיים שרוצים לקיים את רצונו של הרבי עד לקצה הכי אחרון, וישנם גם סגנון של בחורים שגם הם רוצים 'להחזיק בקלאמקע' אבל יותר קשה להם לממש זאת, והם מחפשים מי שיקשיב להם וידריך אותם. ב"ה, בסייעתא דשמיא, נכנסנו למקום הזה".

ארגון נולד: איגוד תלמידי הקבוצה

מעולם לא פסקה ישיבה מליובאוויטש. לא פסקה, ואף קיימה "מעלין בקודש". אם היו אלה "חדרים", "יושבים", או אחרים, ועד לייסוד ישיבת תומכי-תמימים בליובאוויטש בשנת תרנ"ז, והמשכה בירידת תומכי-תמימים ל"חצי כדור התחתון" וקביעת מרכזה בבית רבינו שבבבל, 770.

דור דור וחידושו, ובדור השביעי נתחדשה ה'קבוצה', שעיקרה: כל בחור ילמד מעגל של שנה שלימה בליובאוויטש. כאן יהיה ביתם, הגשמי והרוחני, במשך שנה מלאה, שלאחריה יוכלו לומר רק על מקום אחד ויחיד: "ושבתי בשלום אל בית אבי". לקראת ה'קבוצה' התמים נוסע ל-770, ממנה ואילך ישוב ויחזור לשם.

ה'קבוצה' עברה שינויים וגילגולים שונים, ובשנה האחרונה מונה למעלה מ-400 תמימים כן ירבו. כמובן, שבין התמימים ישנם את המצטיינים המתמידים בסדרי הישיבה ומשקיעים בלימוד וביראת שמים.

אך יחד עם זאת ישנה כמות ההולכת וגדלה של בחורים, שהמסגרת והמערכת הרגילה לא מספיקה להם, והם צריכים עזרה אישית והכוונת יתר בלימוד, בעצה טובה, בחברותא של אחד על אחד ועוד.

בשנים האחרונות זכתה הקבוצה לעדנה מיוחדת עם הקמת 'איגוד לתלמידי הקבוצה' הפועל בשיתוף פעולה מלא עם הנהלת ורבני ישיבת 'תומכי תמימים המרכזית', ומתמקד במתן עזרה ותמיכה לאלו הצריכים אותו, הן בפן הגשמי והן בפן הרוחני.

הארגון שנולד בסך הכל לפני חמש שנים, עם שני בחורים מסורים (שבינתיים התחתנו והפכו לאברכים), התרחב לחמשה עשר אנשי צוות, שמסורים בלב ונפש למען תלמידי הקבוצה ומעניקים להם אוזן קשבת בתחום החסידי, חינוכי ולימודי.

זאת בנוסף למבצע לימוד ענק עם מלגות מכובדות תחת הכותרת 'יששכר וזבולון', ואף מחזיקים בכמה בניינים של פנימיות לצד הפנימייה המרכזית של הישיבה ב1414.

מטבעה של שנת הקבוצה, בה הבן היקר מתרחק מהבית ונוסע לשנה אל מעבר לים – היא הייתה מחוץ לתחום החינוכי הקלאסי ולהורים לא היו כלים משמעותיים למדוד את מצבו של בנם בדרכים המוכרות עד כה.

לקראת חג הפסח כינסנו את חברי הנהלת ה'איגוד' (כפי שהם נקראים בחיבה בפי התמימים), לשיחה חינוכית מעמיקה, על האתגרים הגדולים העומדים בדרכם, דרכי ההתמודדות ומה חשוב שההורים ידעו לפני שהם שולחים את הבן שלהם ל'שנה תמימה' ב-770 בית משיח.

חשוב להדגיש: רוב התלמידים ב'קבוצה' לומדים בשקידה והתמדה תוך שמירה על זמני הלימודים בהתמדה. כל מי שנכנס ל-770 לא יכול שלא להתפעל מקול התורה של מאות התמימים, העוסקים בלימוד נגלה וחסידות. בשורות הבאות נדבר הרבה על עזרה בלימוד ובהדרכה, מכיוון שה'איגוד' נועד לסייע לתלמידים החלשים יותר, שגם הם רוצים להיות בחורים חסידיים ולעשות לרבי נחת-רוח.

מ'בחור חסידי', ל'חסיד'

לפני שניגע בסוגיות החינוכיות, אבקש לשמוע מזווית הראיה שלכם, כיצד הנכם רואים את הפעולה של שנת הקבוצה, איך לדעתכם אמורה להיות שנת הקבוצה עבור הבחור וכיצד אתם עוזרים לו להגיע ליעד הזה:

הרב פנחס צבי מרגליות: לפני הכל, ה'קבוצה' זה עניין שהרבי ייסד, דחף ועודד כל השנים, והרבי עצמו קבע מה מהותה של שנת הקבוצה. פעם שלח הרבי את תלמידי הקבוצה להודות למר שז"ר על מאמציו למען הקבוצה, והוא סיפר להם כי הרבי אמר לו ביחידות שהוא רוצה שתמימים ישהו אצלו שנה שלימה, כדי שיראו את ההנהגה בליובאוויטש במשך כל השנה. ב'קבוצה' חיים עם הרבי לאורך כל ימות השנה, 24 שעות ביממה, ורואים במוחש שאחרי שנה שלימה ב-770, הבחורים יוצאים אחרת לגמרי.

בקשר לרמת הלימודים של תלמידי הקבוצה, הרבי ציטט פעמים רבות את פסק הרמב"ם המתיר לצאת מארץ ישראל לחו"ל רק באם היציאה תביא להוספה בלימוד התורה. הרבי התבטא שההוספה צריכה להיות לפחות כפליים מתלמיד רגיל! כמובן שאין הכוונה לכפל בכמות, שהרי אין מספיק שעות ביממה, אלא להוסיף באיכות הלימוד.

הרב חנוך כהן: בתומכי תמימים מחנכים אותנו לקבלת-עול ו'הגבלה עצמית' בשמירת הסדרים, אבל כל עוד נמצאים בישיבות קטנות או גדולות הנוכחות של הנהלת הישיבה גבוהה מאוד, ובמידה מסוימת הבחור 'מוכרח' לציית. ב'קבוצה', למרות שיש הנהלה וסדרים, השיטה וההכוונה היא שזה תלוי יותר ברמת המשמעת העצמית של הבחור.

מהבחינה הזאת, בחור שמצליח לעבור את שנת הקבוצה תוך שמירה על סדרי הלימודים, זה מפתח להצליח הלאה בחיים החסידיים גם אחרי החתונה, כאשר אין לו הנהלה מחייבת, והוא אחראי על עצמו ועל הנהגתו החסידית.

הרב ישראל קפלן: בשנת הקבוצה הבחור הופך מ'חסידי' ל'חסיד'. בחור חסידי הוא מי שעומד ברשימה של מטלות שהנהלת הישיבה גיבשה עבורו, ובזה הוא נחשב 'בחור חסידי'. 'חסיד' הוא מי שמבין ומפנים את החשיבות של כל דבר ושזו אחריות שלו. זה הופך להיות חלק ממנו.

הרב שלמה וילהלם: 'קבוצה' היא משאת החיים של כל בחור מתחילת דרכו בעולם הישיבות. לאחרונה שמעתי שכבר בבר-מצווה הילדים רוקדים ושרים באיזה קבוצה תהיה הכיתה שלהם בעוד כמה שנים…

כל בחור מגיע לקבוצה עם הרבה מטרות וכוונות טובות, אבל ישנם בחורים שמאוד קשה להם לבצע זאת, ואנחנו כאן כדי לעזור להם ולכוון אותם למקום שהם בעצמם רוצים להיות בו. הרבה בחורים מגיעים לקבוצה עם אמירה ש'נכון שבישיבה הייתי כך וכך, אבל השנה זה אחרת. זו הקבוצה שלי!'. הרצון הפנימי שלהם, הוא לשבת וללמוד כל היום, ולקום בזמן לחסידות בוקר וכו'.

אלא שבשנה הזו יש הרבה אתגרים שלא קיימים בישיבה קטנה וגם לא בישיבה גדולה. יש סדר שונה לחלוטין, הן בגשמיות והן ברוחניות, וזאת בנוסף על כך ש-770 הוא מקום שוקק חיים – שבוע לאחר התחלת הקבוצה כבר נכנסים לאווירה של תשרי, ומיד זורמים לכיוון כינוס השלוחים, וחנוכה, ויו"ד שבט, ופתאום בחור מוצא את עצמו כמה חודשים מתחילת השנה והוא עדיין לא הצליח לעמוד במטרות החלומיות שלו, למרות שהרצון האמיתי שלו עדיין שם.

המטרה שלנו היא לתת גם לבחור שקשה לו, את הכלים שהוא יוכל למלאות את הרצון האמיתי שלו גם בגלוי. אנו עושים זאת במגוון דרכים, כולל ובמיוחד באמצעות מסלולי הלימוד והיחס האישי לכל בחור.

הרב חיים מאיר זלמנוב: ההרכב האנושי של תלמידי הקבוצה מאתגר מאוד. בשונה מהישיבות שלכל אחת יש כללים משלה, עם קודים התנהגותיים שונים – לכאן מגיעים כולם, מכל הישיבות, ומכל הסוגים. אפשר לראות בחורים חסידיים שמגיעים עם תשוקה לקיים את רצונו של הרבי עד לקצה הכי אחרון,

אך ישנם גם סגנון של בחורים שונה, שגם הם רוצים 'להחזיק בקלאמקע', אך הם נקלעים לפעמים לקשיים במימוש רצונם הטוב, וצריכים מי שיקשיב להם וידבר איתם, וב"ה בסייעתא דשמיא נכנסנו למקום הזה.

במה ה'קבוצה' שונה משנות הלימודים הקודמות בישיבות בארץ?

הרב חנוך כהן: בישיבה, כאשר בחור לא מגיע בזמן, הוא נקרא לשיחה אצל המשגיח, ואף מקבל קנס. אם זה יחזור על עצמו, יעדכנו על כך את ההורים. ב'קבוצה' ההנהלה בונה את המסגרת, אבל סומכת על הבחור שהוא בוגר מספיק להתאים את עצמו למסגרת.

גם העזרה שאנו הוספנו, בתיאום ובשותפות עם הנהלת הישיבה – בשיחות האישיות ובעזרה והכוונה בלימוד – אנו לא מגיעים ממקום של עונשים וכדומה, אלא רק ממקום של עזרה לבחור, שיבין את החשיבות של הלימוד וההגעה בזמן לסדר, ויפתח אחריות עצמית, שגם אם המשגיח לא עשה לו 'נו נו נו' – זו החובה שלו לקיים את מה שהרבי רוצה.

לפעמים אנו נדרשים לתהליכי עומק שלא נפתרו בשנים הקודמות, ומגיעים לפתחנו… כך לדוגמא פגשתי פעם בחור שיושב על השדרה וצופה בנפלאות הבריאה… כאשר התעניינתי אצלו מדוע הוא אינו יושב בזאל, הוא השיב ש'אין לו מה לעשות בזאל'. התיישבתי איתו לשיחה ארוכה, שבמהלכה התברר לי שלמרות שעבר שש שנים בישיבות, הוא עדיין לא יודע איך לומדים גמרא. הוא מרגיש שאין לו מה לעשות בישיבה, ומחכה רק לסמן 'וי' על התקופה הזאת.

בחודשים הבאים צעדנו יחד כברת דרך ארוכה. שוחחתי איתו על המשמעות הרוחנית של לימוד התורה בכלל, ובשנת הקבוצה בפרט. דיברנו על הנחת רוח שהוא גורם לקב"ה ולרבי בכל רגע שהוא לומד, למרות הקושי. התאמתי לו גם את חומר הלימודים וסידרתי לו חברותות מתאימות, ופתאום הוא גילה שהוא יכול ללמוד וזה מעניין אותו.

הרב מרגליות: פעם שוחחתי על הנושא עם הרה"ח ר' עמוס כהן, מאנ"ש בשכונה שמעורב מאוד עם הבחורים. הוא אמר לי תובנה מעניינת: כשאתם מדברים עם בחורים ב'קבוצה', כדאי לזכור שבחוגים חרדיים אחרים – בחורים בגיל הזה כבר נשואים+, ובחוגים אחרים בחורים בגיל הזה סיימו צבא או פתחו כבר עסק משל עצמם…

הבאנו פעם את הרב שלמה שטרנברג לאסיפת צוות בקשר לסכנות האינטרנט בישיבות. לאחר הרצאה שלימה, הוא סיים: כל מה שאמרתי נכון עד גיל עשרים, ומגיל עשרים זה כבר משהו אחר לגמרי….

אכן, מבחינת הגיל, הבחור מגיע לקבוצה בגיל עשרים ומעלה, בדרך ממילא כל שיטת החינוך והעבודה איתו חייבת להיות שונה ובוגרת יותר.

שנת הקבוצה – הזדמנות לימודית

איך מסייעים לבחור להיות שקוע בלימוד גם בשנת הקבוצה?

הרב מרגליות: מעבר לשיח פנימי על חשיבות לימוד התורה, אנו משתדלים לקבוע לבחורים יעדים אישיים. זה חשוב במיוחד בשנת הקבוצה, כיוון שמלבד החלוקה הכללית של סדר חסידות בוקר, סדר נגלה עיון, סדר נגלה, גירסא וחסידות ערב – אין הגדרות מדוייקות ומחייבות לגבי חומרי הלימוד.

כך גם בנוגע ליעדים. מעבר לעובדה שהשנה לומדים מסכת מסויימת, וישנם מטעם הישיבה מספר מבחנים תקופתיים, אין הספק ברור של דפים שכולם מחוייבים לסיים.

בעיקרון, סומכים על הבחורים שהם מספיק מבוגרים לקבוע בעצמם; ובמידה מסויימת יש בכך מעלה, כי בחורים טובים יכולים להשקיע יותר זמן בלימוד מסויים שקרוב ללבם. כך יש בחורים, לדוגמא, שסיימו את כל המשך תרס"ו. הם לא יכלו לעשות זאת במסגרת ישיבתית רגילה. ומצד שני גם לבחורים שיותר קשה להם ללמוד זה יכול להועיל, כי הם יכולים להתמקד בחלקים הקלים יותר, ולחוות סוף סוף הצלחה בלימוד.

הרב קפלן: אחד מהכלים בו אנו פועלים זאת הוא במסגרת מסלולי הלימוד של יששכר וזבולון, שם כל בחור יכול לבחור לעצמו את המסלול האישי 'מקום שליבו חפץ' בו להתמיד ולהצליח בכל השנה כולה [בנוסף למלגה המסייעת לבחורים לשבת וללמוד בראש שקט ובלי לדאוג למימון ההוצאות היום-יומיות האישיות].

לשם דוגמא, בכל סיום שנה אנו עושים סקר בין המשתתפים במסלולי הלימוד, ואחת השאלות היא: מדוע אתה משתתף במסלולי הלימוד? ישנם מספר אפשרויות וביניהם: א. בגלל המלגה. ב. בגלל הסדר בלימוד. בפועל, רוב הבחורים מסמנים את שתי האפשרויות.

אמנם, כאשר ביקשנו מהם לכתוב בשפה פתוחה כיצד הם חוו את מסלולי הלימוד ואיך זה עזר להם במהלך השנה, כמעט אף אחד לא הזכיר את המלגה, אלא רק עד כמה המסלול עזר לו בלימודים, בכך שיש לו קצב והספק מסודרים, ורואים במוחש שזה עוזר ומסייע לכל אחד.

חשוב להדגיש כי בחורים שאנו רואים שהם לא מסוגלים לעמוד בקצב ובלימוד הרגיל של מסלולי הלימוד, אנו בונים להם מסלולים מיוחדים המתאימים להם.

הרב כהן: כשרואים בחור חלש בלימוד, דבר ראשון צריך לברר מה מפריע לו? תופתע לשמוע, אבל יש בחורים שלמרות שעברו את כל שנות הישיבה, הם עדיין לא יודעים ללמוד לבד, ויש אפילו בחורים עם בעיות בקריאה… ואף אחד לא יודע מזה! אנחנו משתדלים מאוד לאתר את הבחורים האלה ולעזור להם באופן אישי. כי בקבוצה הם עלולים להאבד לגמרי.

אבל גם בחורים 'סטנדרטיים' מתקשים לפעמים בלימוד. יש כאלו שקשה להם עם הבלגן ב770, יש כאלו שקשה להם ללמוד כי אין הספקים. המטרה שלנו היא לשבת עם הבחור ולבדוק מה כן מעניין אותו. אם קשה לו ללמוד גמרא אז שילמד מסכת קלה יותר עם אגדות ודברים מעניינים. ואותו דבר גם בחסידות, אם קשה לו ללמוד המשך ס"ו – ניתן לו ללמוד מאמרים קלים.

שנה שעברה עשינו מסלול במאמרי חסידות קלים, בחסידות ערב, והייתה קבוצה של בחורים שהתמידו להגיע לשיעור ואהבו אותו, כי הנושא דיבר אליהם. השיעורים היו שילוב של לימוד והתוועדות.

באופן כזה, הבחור מרגיש 'בחור ישיבה'. הוא לומד! למרות שהוא לא לומד סוגיות קשות אבל הוא בהחלט לומד גמרא, וזה 'מרים' אותו.

אפשר לומר שבנושא הזה, 'קלקלתנו זוהי תקנתנו': דוקא בגלל שבקבוצה המערכת לא מגדירה יעדים והספקים ברורים – בחורים יכולים להצליח, כאשר מכוונים אותם נכון, לצמוח ולמצוא את המקום בתורה שהם מתחברים אליו.

האם תוכלו לספר לנו על הפעולות היום יומיות שלכם, כיצד אתם פועלים עם התמימים במהלך השנה?

הרב מרגליות: ישנם קבוצת בחורים שקשה לה להסתדר עם המערכת הישיבתית הרגילה, אם זה קושי בלימוד, בריכוז או בעניינים אחרים, בחורים אלו צריכים עזרה בהתאמה של חומר הלימודים ולעיתים גדולות גם בחברותא ולימוד אישי.

בנוסף לכך יש לפעמים בחורים טובים, עם ראש מצויין ללימודים, אבל בגלל הריחוק מהבית הם זקוקים לאוזן קשבת. לאו דווקא בנושאים הישיבתיים. לפעמים זה פשוט לגשת ולהתעניין בשלומו. עצם היחס הזה בונה אותו. לפעמים נראה שהם כבר גדולים, אבל לפועל הם עדיין זקוקים לקשר האישי.

אגב: אני תמיד ממליץ לבחורים שיבחרו לעצמם 'משפיע זמני' לשנת הקבוצה, לצד המשפיע שיש להם בארץ. כדי שיהיה להם עם מי להתייעץ בעניינים שגרתיים. זו אחת הפעולות החשובות ביותר של ה'איגוד', ומהבחינה הזאת זה חשוב לכל התלמידים.

הרב קפלן: רואים גם בחוש בעולם, שאדם יתמיד במה שהוא עושה רק אם הוא מרגיש תענוג בזה. התענוג מייצר את הרצון, והרצון מניע את כל המערכת. יש בחורים שיש להם תענוג בלימוד התורה. הם פחות צריכים אותנו. אנחנו פועלים עם הבחורים שצריכים את העזרה שלנו, לגלות את התענוג בלימוד התורה.

חשוב להדגיש, שמכיוון שמגיעים לקבוצה למעלה מ-400 בחורים, וממילא גם לבחורים שאנו מתעסקים איתם, לוקח זמן להגיע לכולם, ולפעמים אנו מאבדים זמן יקר. לכן חשוב שההורים והישיבות בארץ ישראל יכינו את הבחורים לקראת הנסיעה לקבוצה, למצוא את הדבר שיהיה להם 'כיף' ללמוד אותו, ושהם מסוגלים לעמוד בו.

הרב כהן: הרבה מאוד מהפעילות שלנו מתמקדת בתחום הקשב וההשפעה. לאחרונה הגיע אליי בחור וביקש לשוחח על הבעייה שלו, שהוא לא מרגיש מספיק מקושר לרבי. התחלתי להציע לו כל מיני רעיונות שכרוכים במאמץ לימודי, ועל כל רעיון הוא מגיב: כבר עשיתי את זה, אבל אני מרגיש שזה לא מספיק. אז הבנתי שהבחור לא הגיע בשביל לקבל עצה, אלא כי הוא חיפש את האוזן הקשבת שתשמע ותקבל אותו.

גם בתחום הלימודי, אנו משתדלים לתת לבחורים מסלולי לימוד קלים ומותאמים יותר, כמו למשל לימוד של רנ"ט בחסידות בוקר במקום המשך תרס"ו, או קורס קליל יותר בהלכות שבת אותו עשינו בשנים עברו וכדומה.

כאמור, אנחנו מדברים כאן הרבה על עזרה בלימוד ובהדרכה, כי אנו פונים לתלמידים החלשים יותר. אך כמובן שהקבוצה מורכבת מכל סוגי הבחורים, וישנם תלמידים מצויינים ששוקדים על לימודם ומצליחים. בשנה שעברה, למשל, היו קרוב למאה בחורים שנבחנו בסוף השנה על כל המסכת!

בישיבות, כמו בכל מסגרת חינוכית – מעבר לתוכן הפנימי, יש גם מערכת של 'מקל' ו'גזר'. איך מבהירים לבחור בשלב הזה בחייו, מהן הגבולות?

הרב וילהלם: ראשית כל זה המקום להזכיר את המשגיח הראשי של הקבוצה, הרב גדליה בלומינג, הפועל בתחום זה במשך כל היום כולו.

באופן אישי אני יכול לספר, כמשגיח בפנימיות שלנו, אני נדרש מידי פעם לדבר עם בחורים על גבולות. לפעמים הם חושבים שהגבולות מתאימות לבחורים צעירים. אני מנהל איתם שיחה פתוחה, ובסופו של דבר גם הם מבינים שבכל מקום בעולם יש גבולות. גם כאשר הם נכנסים לחנות, או לאוטובוס, או לאירוע – בכל מקום יש קודי-התנהגות שאדם נורמלי מתאים את עצמו אליהם, וזה לא אמור לגרום לו להרגיש ילד קטן.

כאשר אני מציג לפניהם את 'כללי הפנימייה', לאחר השיחה הזאת – הם מקבלים את זה בטבעיות. אנו גורמים לבחור להבין שהוא מצידו צריך לכבד את הכללים, גם בלי שיכריחו אותו.

הרב קפלן: לגבי הגבולות והאכיפה שלהם בזאל – השיטה של הישיבה כאן היא לא להשגיח כמו בישיבה קטנה, בקבוצה זה צריך להגיע ממקום של חינוך פנימי, לשבת ולדבר איתו, להבין מה מפריע לו ומה מונע ממנו לא להגיע לסדר או לא ללמוד וכן הלאה.

הרב זלמנוב: למרות הכל יש הרבה בחורים שמקפידים מאוד על שמירת הסדרים, ולא יוצאים מ-770 בלי לבקש אישור. שבוע שעבר שוחחתי עם אחד הבחורים, ובאמצע הגיע בחור מבוגר שסיים קבוצה לפני שנתיים, וביקש אישור לצאת. הבחור שישב מולי היה בהלם שבחור מבוגר מבקש אישור, אבל הסברתי לו שמי שבטל לרבי – כך עליו להתנהג.

בשנים האחרונות יש מודעות לצורך בפתרונות מקצועיים לבחורים שסובלים מבעיות פסיכולוגיות. מבעיות קלות, ועד לבעיות קשות. האם אתם נותנים מענה לצורך הזה, שאמור להיות חיוני יותר בשנת הקבוצה, מאחר שבחורים מתנתקים מהבית לתקופה ארוכה, וחיים במקום מרוחק עם שפה שונה וסטייל שונה?

הרב כהן: בהחלט יש מודעות גדולה. יש כאן בשכונה את הרב אביגדור צייטלין, שהוא פסיכולוג שאנו עומדים איתו בקשר קבוע, והוא מסייע במקרים שזקוקים לזה. כמו כן אנו עורכים מפעם לפעם הכשרות מקצועיות לצוות הרבנים על ידי אנשי מקצוע ומומחים בתחום. ההדרכה היא בעיקר איך לזהות את הצורך במעורבות פסיכולוגית.

לפעמים יש בעיות שמתחילות במשהו קטן מאוד. זה יכול להיות בחור שעצוב לו כי החדר שלו בפנימיה לא מספיק מחומם, או כי האוכל לא טעים לו, והדברים הקטנים האלו יושבים לו במקום לא טוב. אם אף אחד לא ידבר איתו ויתן לו תשומת לב, זה יכול להגיע למקומות גרועים יותר, ועד שבמקרי קיצון צריכים גם לשלוח אותו לארץ.

אחד הדברים הטובים שעשינו, שהצלחנו להטמיע בבחורים את התובנה, שכאשר הם שמים לב למשהו 'חריג' אצל חבר – שיבואו לעדכן את ההנהלה. מידי פעם מגיע אליי בחור ומעדכן: "החבר חדר שלי לא ישן טוב לאחרונה. נראה שעובר עליו משהו". ואז צריך למצוא את הדרך איך להגיע אליו בלי שהוא יבין שיודעים שהוא בבעיה.

הרב זלמנוב: אצלנו ב'איגוד' יש דבר מיוחד שאין בשום ישיבה – יש לנו מספר אנשי צוות שכל התפקיד שלהם הוא לשבת בזאל ולדבר עם בחורים. הם אינם מוסרים שיעורים או מנהלים כיתה כמו בכל הישיבות, עיקר תפקידם הוא לשבת, לקרוא לבחורים ולהקשיב להם.

הרב כהן: אני רוצה להוסיף נקודה חשובה – הקשר עם ההורים והנהלת הישיבות. מובן שמפאת חוקי צנעת הפרט הנהלות לא יכולות להעביר מידע על בעיות כאלה ואחרות, אבל אנו מצפים שההורים יגלו אחריות ויעדכנו את הישיבה. זה פשוט נותן את הכלים להתמודד עם הבעייה של הבחור, ולהצליח לעבור את שנת הקבוצה בצורה המיטבית. אם אין את מידע המוקדם, לפעמים מזהים את הבעייה מאוחר מידי…

כשהרבי נהיה חלק מהיום-יום…

איך מחדירים בבחורים את נושא ה'התקשרות' שזה אחד העיקרים של שנת הקבוצה?

הרב וילהלם: עד 'קבוצה' הבחור מגיע לרבי בתשרי בתור אורח, ויש בזה מעלה גדולה כיוון שהוא מתלהב ומנצל כל דקה. בקבוצה, הבחור מגיע בהתחלה בהתלהבות, ופתאום אחרי תקופה הוא פתאום קולט ש-770 כבר לא מרגש אותו כל כך.. וזה מפריע לו.

כאשר בחור העלה בפניי את הבעייה הזאת, דיברתי איתו על זווית אחרת של המציאות: עד עכשיו, הכל אצלו היה ב'חיצוניות'. כעת הוא נדרש לעבודה פנימית. הוא צריך לפתוח ספרים, ללמוד בשיחות על הקשר בין חסיד לרבי. ולהגיע להתקשרות מתוך ידע והכרה פנימית. נכון – זה קשה יותר. אבל עליו להפנים שהוא הגיע לשלב בחיים שהכל צריך להגיע מתוך הכרה פנימית ועצמית.

הרב קפלן: דיברתי פעם עם אחד הבחורים שבאמת מקפיד ומשתדל להגיע לכל תפילה ותפילה עם הרבי, והוא אמר לי, שהוא מאוד שבור מכך שהוא לא מרגיש בתפילות שהרבי נמצא כאן. הוא שאל מה הוא יכול לעשות.

שאלתי אותו: מתי פעם אחרונה נכנסת לרבי ליחידות? הוא לא הבין למה אני מתכוון, ושאל אותי: איך עושים את זה.

עניתי לו שהבעיה שלנו היא שאנחנו ניזונים בעיקר מהדברים הפרקטיים, והדברים הערטילאים רחוקים מאיתנו. סיכמנו שהוא יקבע יום אחד, שבו הוא 'נכנס ליחידות'. במהלך היום עליו להתנהג בצורה מושלמת, ובערב יכתוב מכתב לרבי, יקרא אותו על יד החדר של הרבי, ויתבונן שהוא נכנס כעת ליחידות.

אחרי שבוע הוא חזר אלי ואמר לי: תשמע זה היה משהו אחר לגמרי. מדובר על בחור שכותב הרבה לרבי, אבל כאשר הוא עשה את זה בצורה כזו – זה החזיר לו את התחושה הפנימית בענין.

הרב מרגליות: פעם ישבנו באיזו התוועדות והיו בחורים שטענו שעיקר העניין של שנת הקבוצה היא להשקיע יותר ב'להיות אצל הרבי'. אמרתי להם, שאם רוצים 'להיות אצל הרבי' – צריכים לעשות מה שהרבי דורש. ומבחורים בקבוצה הרבי דורש דבר אחד מרכזי: ללמוד בשקידה והתמדה, יותר ממה שלמדו בארץ!

רואים את זה במוחש: למרות שנמצאים ב-770, ביחד עם הרבי – הדרך לקבל את כל ההשפעות עוברת דווקא דרך שמירת הסדרים ולימוד התורה בשקידה והתמדה. ככל שבחור מקפיד על כך יותר, אפשר לראות אצלו באופן ברור את ההתקשרות לרבי בכל שאר העניינים.

יחד עם זאת, לצד הלימוד בסדרים, צריכים כמובן להשקיע את הזמן הפנוי בעניינים שקשורים לרבי באופן ישיר, ובזה צריך כל אחד לחפש את מה ש'לבו חפץ'. יש שמתעוררים מוידאו של הרבי, ויש מלימוד התוועדות שלימה ברצף. כל אחד צריך למצוא את המקום האישי שבו הוא מתקשר.

הבחורים איתם אתם עובדים במשך כל השנה, נמצאים רחוק מהבית. האם יש לכם קשר עם ההורים?

הרב וילהלם: מספר התלמידים הרב איתו אנו מתעסקים, לא מאפשר לנו לעמוד בקשר יזום עם ההורים, למעט מקרים חריגים. אבל זו ההזדמנות לקרוא להורה שיודע שהבן שלו צריך את הסיוע שלנו, ליצור איתנו קשר, שיחת טלפון של כמה דקות עם הורה, שמכיר את הבן שלו יותר טוב מכל אחד אחר – עשויה להועיל מאוד.

לפעמים ההורים מגיעים לבקר ב-770, ואז הם פוגשים בנו ומציעים רעיונות איך לעבוד עם הבן שלהם. זה כל כך מועיל, שאני חושב לעצמי: למה צריכים לחכות עד שמגיעים ל-770, והרי אפשר היה להרים טלפון בתחילת השנה…

אנו גם מעודדים את הבחורים לעמוד בקשר שבועי עם ההורים, ואם הבחורים לא יוצרים את הקשר – מומלץ מאוד שההורים יעשו את הצעד הזה, וידאגו שלא יהיה שבוע בלי שיחה עם הבן בקבוצה.

הורים, רחמו על ילדכם

מעניין לעניין – באותו עניין: יש בחורים שרוכשים 'טלפון חכם' בטענה שהם רוצים לעמוד בקשר עם המשפחה, ומאוד חשוב לאמא שלהם לראות אותם בשיחת-וידאו… איך אתם מתייחסים לנושא הפלאפונים וסינון האינטרנט?

הרב קפלן: העמדה הרשמית של הישיבה היא, שאסור להחזיק פלאפון חכם. ומי שרוצה להחזיק פלאפון חכם, חייב לקבל אישור ולהתקין עליו את הסינון של הישיבה. ישנה גם מכירה מאורגנת מטעם הנהלת הישיבה בה ניתן לרכוש פלאפונים ללא אינטרנט כלל לבחורים המעוניינים בכך.

אבל, יחד עם זאת, אנו עושים מאמץ לשכנע את הבחורים לא ללכת להשיג אישור לטלפון חכם אלא להסתפק במכשירים פשוטים לשיחות טלפון בלבד. אחרי כל הסינונים הטובים ביותר – בחור שיש לו פלאפון חכם, זה סטטוס מסויים. שונה. לפעמים היצר הרע מגיע בטענות שזה נחוץ למבצעים, אבל לאט לאט משתמשים בזה גם לדברים אחרים…

הרב וילהלם: ברוך ה', בחורים רבים לא מחזיקים פלאפון חכם. וכאשר חושבים על כך שמדובר בבחורים בני עשרים, שבחוגים אחרים הם עצמאיים לגמרי – זה בהחלט מושא להערצה.

בקרב הבחורים שמחזיק פלאפון חכם, יש כמה סוגים: יש את אלה שיודעים שזה לא בסדר ורוצים לתקן, ויש את אלה שלא אכפת להם בכלל. ויש גם כאלו שמסתירים את זה שיש להם סמארטפון. כאשר נודע לנו על בחור כזה, אנו משתדלים להתוועד איתו ולהגיע לכך שהוא ידבר על הנושא מעצמו.

אחד הרבנים ישב פעם מול בחור שהיה לו סמארטפון והוא הסתיר את זה. הרב ניהל איתו שיחה על הא ועל דא, ותוך כדי כאילו היה צריך לבדוק דברים בגוגל, ופנה לכל מיני אנשים שעברו בסמוך. עד שהבחור פלט: אני יכול לבדוק בגוגל… ואז נוצר הפתח שאפשר שיחה רצינית על העניין.

כחלק מההתמודדות שלנו עם הבעייה – הצבנו אצלנו בפנימייה מחשב ציבורי עם חיבור אינטרנט שחסום לכל האתרים מלבד אתרי אימייל, בנקים וכדומה, שהם נקיים לחלוטין. כך בחור שצריך לשלוח או לקבל אימיילים – יכול להשתמש במחשב הזה, במקום לשכנע את עצמו שהוא חייב פלאפון…

הרב מרגליות: למרבה הצער, לפעמים הלחץ על הבחור לקנות פלאפון חכם מגיע דווקא מההורים, שרוצים לדבר איתו שיחות ווידאו בוואצאפ. חשוב שהורים יידעו שבחור שיש לו פלאפון חכם – זה לגמרי בחור אחר. וזה עוד לפני הסכנה העצומה, שהם מכניסים אליה את הבן שלהם.

מה גם, שבגלל שהפיקוח כאן אינו הדוק כמו בישיבות הרגילות – בחור שנופל ברשת, עלול להאבד לגמרי, ולהיות שקוע בשטויות לילות שלמים, לילה אחרי לילה. לא לחינם אני אומר לבחורים, שמי שיש לו פלאפון חכם – לא בטוח שהוא יכול לומר שהיה בקבוצה 'שנה שלימה'… יש חלקים גדולים בשנה, שהוא היה בפלאפון, ולא ב'קבוצה'.

נסיים את הנושא הזה דווקא בנימה אופטימית: בשנה שעברה היה ב-770 'משבר הפלאפונים', כאשר חברות התקשורת השביתו את מגדלי השידור מהדורות ה'עתיקים' של הרשת, וכל הפלאפונים הפשוטים שעבדו על דור 2 ו3, פשוט הפסיקו לעבוד… אחרי כמה חודשים מצאו סוגי פלאפון פשוטים שעובדים על הרשתות החדשות. אבל במשך תקופה ארוכה היה מצב שמי שרצה טלפון פעיל – היה חייב לקנות פלאפון חכם.

באמת היה מדהים לראות, שלמרות הניסיון הקשה, היו כמאה בחורים שלא נשברו, והעדיפו להיות בלי פלאפון בכלל, ולא לרכוש פלאפון חכם. אני מאוד התפעלתי מזה.

אחרון חביב: הרבי הורה שכל עניני עבודת השליחות צריכים להיות חדורים בנקודה של קבלת פני משיח – איפה זה מודגש אצלכם?

הרב מרגליות: בפרוייקט 'יששכר וזבולון' יש לנו מסלול ללימוד כל הלקוטי שיחות בענייני גאולה ומשיח. מבחינה מסויימת זה המסלול הכי קשה, כי אין לזה סדר מסדרי הישיבה וצריכים ללמוד את הכל בזמן הפנוי. אבל למרות הכל – יש כמות יפה של בחורים שמשקיעים ולומדים את המסלול הזה.

כאשר מדברים על ענייני גאולה ומשיח, חשוב לדבר על תופעה מעניינת: בחורים בישיבה חושבים שכאשר יגיעו לקבוצה, ויהיו כל היום ב-770, ה'חיות' שלהם בענייני גאולה ומשיח תלך ותגבר. אצל חלק מהבחורים זה אכן כך, אבל יש בחורים שחווים תופעה הפוכה. עניינים של אמונה שהיו ערטילאים בהיותם בארץ ישראל, מאותגרים כעת מול מציאות גלותית יום-יומית, וזה לא קל…

אנחנו מדברים על כך בהתוועדויות ומדגישים שבחור שמעוניין באמונה יציבה בכל דברי הרבי – חייב ללמוד היטב את השיחות והמאמרים בענייני גאולה ומשיח. מעבר לעובדה שזו הדרך הישרה להבאת הגאולה, זו גם הדרך האיתנה להחדרת האמונה בגאולה באופן פנימי.

הרב זלמנוב: אכן, רואים במוחש שבחורים שחיים משיח באופן פנימי, מבוסס על לימוד תורתו של הרבי – חיים את שנת הקבוצה שלהם ומנצלים אותה באופן המיטבי.

הרב קפלן: בשיחות עם בחורים אנו מעוררים אותם ללמוד את הדבר מלכות השבועית לעומק, ובעיקר – להפנים את הרעיונות הגאולתיים שהרבי מעביר בשיחות הללו. כאשר בחור מפנים את המסרים של הדבר מלכות, על כך שהעולם עצמו הוא אלוקות, זה עוזר לו אחר-כך בהתמודדות עם אתגרים שונים בעבודת ה'.